הוחמר עונשם של המשיבים- קטינים, שהורשעו ע"פ הודאתם בידויי אבנים

שני המשיבים, ילידי 1993, הורשעו על פי הודאתם בידויי אבנים, בכך שביום 19.11.07, יידו אבנים לעבר חיילי צה"ל שעמדו בסמוך לגדר הישוב כרמי צור.

לאחר שהצדדים טענו את טיעוניהם לעונש זה בכה וזה בכה, העמיד בימ"ש קמא את עונשם של המשיבים על ארבעה חודשי מאסר, מהם ארבעה ימי מעצרם לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן, הטיל ביהמ"ש על כל אחד מהם קנס בסך 3,000 ש"ח.

בימ"ש קמא נימק את החלטתו בגילם הצעיר של המשיבים ובהרתעה הטמונה בעצם ההרשעה ובהטלת מאסר מותנה.

התביעה הצבאית סבורה כי בכך שגה ביהמ"ש, הן על רקע הסטייה הבולטת מרמת הענישה שנקבעה ע"י ביהמ"ש הצבאי לערעורים בעבירה זו, והן לאור הנסיבות המיוחדות של העבירה, קרי, ידויי מטר של אבנים ע"י קבוצה של צעירים לעבר חיילים שעמדו בסיכון רב. על כן, ביקשה התביעה כי אחמיר בעונשם של המשיבים ואעמיד אותו על ארבעה חודשי מאסר כפי שדרשה התביעה מלכתחילה.

בא כוח המשיבים הדגיש את גילם הצעיר כנסיבה משמעותית לקולא, ואת העובדה כי השניים הביעו חרטה על מעשיהם. עוד טען הסנגור כי לצד ההקלה ברכיב עונש המאסר, החמיר ביהמ"ש בהטילו קנס משמעותי.

אין כל ספק בדבר החומרה של מעשי המשיבים. יידוי אבנים לעבר חיילי צה"ל, המבוצע ע"י קבוצת צעירים, מעמיד את החיילים בסיכון לא מבוטל. על כן, כפי שהודגש לא פעם, ראויה עבירה זו של זריקת אבנים לתגובה עונשית הולמת.

יחד עם זאת, אין ספק כי בעניינים של המשיבים, הצטברה שורה של נסיבות מקלות, בראשן, גילם הצעיר והודאתם באשמה בהזדמנות הראשונה.

אשר על כן, אין ספק שלצד הצורך בענישה מרתיעה, היה מקום להתחשב בנסיבות המשיבים על מנת לתת להם הזדמנות לחזור למסלול חיים נורמטיבי.

אלא שאין לשכוח כי גיל צעיר מאפיין רבים ממבצעי העבירה של יידוי האבנים, ועל כן המשקל אותו יש להעניק לנסיבה זו מוגבל.

עוד ראוי לציין כי, בניגוד למה שנטען בפניי, לא מצאתי כל ראייה לחרטה מצד המשיבים מלבד הודאתם באשמה.

נשאלת על כן השאלה, האם בימ"ש קמא ביטא נכונה את שיקולי הענישה הראויים להישקל במקרה זה. תשובתי לשאלה זו הינה בשלילה. לטעמי, בימ"ש קמא החמיר יתר על המידה ברכיב הכספי, אשר ככל הנראה לא יבוא מכיסם של המשיבים, ומאידך גיסא, הסתפק בעונש מאסר שאין בו ליצור הרתעה.

 אשר על כן, החלטתי לקבל את ערעור התביעה, ומבלי למצות את הדין עם המשיבים, לאור הודאתם המידית ולאור העובדה כי ההחמרה נובעת מערעור, הנני מעמיד את עונשם על תשעה חודשי מאסר, מתוכם יהיו חודשיים לריצוי בפועל מיום מעצרם, והיתרה תהיה על תנאי, והתנאי הוא כי במשך שלוש שנים מיום שחרורם, לא יעברו המשיבים עבירה בה הורשעו. כן, ישלם כל אחד מהמשיבים קנס בסך 1,000 ש"ח, זאת עד השחרור וכתנאי לו. לא ישולם הקנס האמור, יאסרו המשיבים למשך חודש נוסף.

ניתן והודע היום, 29 בנובמבר 2007, י"ט בכסלו התשס"ח, בנוכחות המשיבים, ב"כ והתוב"ץ.

             (-)

­­­­­­­­­               ___________________

המשנה לנשיא

רמ"שית: נג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: